היה לי הכבוד להשתתף בכנס "דיאלוג פילוסופי " שהוקדש לפרופסור מרסלו דסקל לכבוד 40 שנות פעילותו האקדמית. מרסלו ואני מכירים מזה שנים רבות, היכרות שהחלה בעבודתינו המשותפת כמורים לפילוסופיה של תלמידי תיכון. מרסלו מעבר לידע האקדמי הרב הוא גם איש העולם הגדול, תמיד כשהייתי מציגה אותו בכנסים הייתי אומרת לקהל התלמידים ש"אם הייתי צריכה למנות בפניכם את כל המקומות שבהם מרסלו ביקר הייתם חושבים שהוא תרמילאי ולא פרופסור לפילוסופיה".
הכנס היה מאוד מכובד והשתתפו בו מרצים ומבקרים מכל העולם. במיוחד נהנתי מהרצאת הפתיח של פרופ' בן-עמי שרפשטיין בנושא: THE NONSENSE OF KANT AND LEWIS CARROLL שעסקה בהשערה מה היה אומר קאנט על עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול. ההרצאה הייתה שנונה ומרתקת.
בהרצאתו שאל פרופ' שרפשטיין שתי שאלות עיקריות:
1. מה קאנט היה חושב על אליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול?
2. מה היה קורה לו קאנט עצמו היה נופל אל מאורת הארנב של אליסה בארץ הפלאות?
פרופ' שרפשטיין תקף את השאלות מנקודות מבט שונות בפילוסופיה של קאנט.
"GENIUS,SAYS KANT, GIVES THE RULE TO ART, BUT SINCE NONSENSE TOO CAN BE ORIGINAL, THE ORIGINALITY OF GENIUS MUST BE SUCH THAT IT PRODUCES MODELS, THAT IS , STANDARDS OR RULES FOR OTHERS." קאנט חיפש לךהגדיר את הגאונות באומנות וטען שגאונות באומנות מורכבת משילוב של מקוריות וחוקיות. ישנו זרם בביקורת האומנות שטוען שהאומנות הנה סובייקטיבית אך קאנט יוצא נגד ההגדרה הסובייקטיבית ורוצה להציג אפשרות שהיא בעצם שיפוט אומנות על-ידי קריטריונים אובייקטיבים. ולכן טוען קאנט שלמרות ששטויות הן מקוריות אינן עומדות בסטנדרטים של גאונות או אומנות.
עוד מוסיף קאנט:
"IT APPEARS THAT, FOR KANT, CHILDREN DO HURT THEMSELVES BY READING NOVELS, THAT IS, WRITING BASED ON UNBRIDLED IMAGINATION. "
לדעת קאנט הילדים פוגעים ביכולת החשיבה שלהם בעצם קריאת סיפורי נובלות. הנובלה עפ"י קאנט, אינה מקדמת את החשיבה שלהם אלא מכבידה על הזיכרון ומחלישה אותו.
באמירתו של קאנט ניתן לחשוב במבט ראשון שהוא צודק אך יחד עם זאת אנחנו רואים לעיתים קרובות שקריאת הנובלה מביאה לפיתוח חשיבה רציפה, מרחיבה את האופקים, מעשירה חשיבה על-ידי הצגת דילמות מוסריות וחברתיות, מציתה את הדמיון ועל-ידי כך משחררת אותנו מכבלי החשיבה הקונבנציונאלית. הנובלה מביאה אותנו לעיתים לעולמות דימיוניים וחדשים כמו גם במקרה של אליסה בארץ הפלאות.
על השאלה מה היה קאנט היה חושב לו הוא עצמו היה נופל אל תוך מאורת הארנב בסיפור אליסה בארץ הפלאות, כנראה שפרופ' שרפשטיין וגם אני לעולם לא נוכל לענות. אבל ניתן לסכם בציטוט נוסף מההרצאה של פרופ' שרפשטיין, על הבחנתו של קאנט בין פנטזיה לדימיון:
"IT IS IN THE ANTHROPOLOGY THAT HE SAYS THAT WE LIKE TO PLAY WITH OUR IMAGINATION, BUT AS FANTASY, IT OFTEN PLAYS WITH US. DREAMING, HE SAYS THERE, IS ESSENTIAL TO KEEP US ALIVE, BUT DREAMING WHILE AWAKE IS PATHOLOGICAL."
כמורה לפילוסופיה אני מקבלת את ההבחנה של קאנט ואת הצורך להבחנה בין מושגים שונים, המיוחד ובעיקר כשהם דומים מאוד.
מרסלו כפילוסוף, ייתכן והיה נצמד או מצדד בתיאוריות של קאנט אך אי אפשר להתעלם מרצונו של מרסלו להיות הרפתקן שוודאי היה שש להזדמנות להציץ דרך מאורת הארנב של אליסה בארץ הפלאות.
מוקדש באהבה למרסלו לרגל יום הולדתו!!!!
יעל כהן בדרכים 